החלטה בתיק ת"א 2496-06-11

זוהי החלטה בבקשת התובע, להתיר לו להביא ראיות לסתור את החלטת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (אגף נפגעי עבודה) בעניינו, מכח הוראת סעיף 6ב, לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. הוחלט לדחות את הבקשה.

התובע נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 31.10.05. לטענתו נחבל בין היתר בפניו, וסבל משברים באף ובשניים.

הנתבעת לא הכחישה את ארוע התאונה, או את חבותה לפצות את התובע, אך הכחישה טענותיו, לעניין הנזקים שנגרמו לו, ולעניין הקשר הסבתי, בין הנזקים הנטענים ובין התאונה.

התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, וביום 24.9.07, קבעה ועדה רפואית של המל"ל את דרגת נכותו של התובע בגין התאונה, בתחום א.א.ג, בשיעור 0% בגין "שינויים קלים בצורת האף" לפי תקנת משנה 69(1)(א) לתקנות, ובשיעור 0% בגין "הפרעות בנשימה" לפי תקנת משנה 69(2)(א) לתקנות. בהסתמך על חוו"ד מומחים בתחום פה ולסת ובתחום העיניים, קבעה הועדה, כי לא נותרה נכות בתחומים אלה.

התובע, אשר יוצג באותו שלב ע"י עו"ד אחר, לא ערר על החלטת הועדה, והחמיץ את המועד להגשת ערר. התובע טען, כי כאשר ביקש לקבל מסמכים מתיק המל"ל, התברר לו כי התיק נשרף בשריפה שהתרחשה בארכיב המל"ל.

בבקשתו טען התובע בין היתר, כי הוא סובל מקושי בנשימה, ומבעיות בפה ובשניים, וכן טען, כי הוא מטופל בתחום א.א.ג. לטענתו, יש להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת הועדה, משום שהיות שלא הגיש ערר במועד, וכאשר נבצר ממנו להגיש ערר בהמשך, נוכח שריפת תיקו, "...לא קיבל את יומו במוסד לביטוח לאומי...". כן נטען, כי "התובע קופח מיתר זכויותיו ע"יע המל"ל כאשר

 נקבעה לתובע נכות בשיעור 0% למרות שבוודאות נותרה לתובע נכות בתחום הנ"ל עקב התאונה".

 הנתבעים התנגדו לבקשה, משום שהוגשה לטענתם בשיהוי רב, כשנה וחצי לאחר הגשת התביעה, ומשלא קמה לסברתם עילה להתיר הבאת ראיות לסתור.

לאחר ששקלתי טענות הצדדים סבורני כי יש לדחות את הבקשה.

ביהמ"ש יתיר הבאת ראיות לסתור קביעת נכות ע"פ חוק אחר, לפי הוראת סעיף 6ב סיפא לחוק הפלת"ד, במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן, וזאת, כאשר נפל פגם מהותי בהליך במסגרתו נקבעה הנכות, כגון תרמית, או כאשר מתקיימים טעמים כבדי משקל, כגון שינוי מהותי במצב התובע, לאחר קביעת נכותו ע"פ דין אחר. הנטל להוכיח קיום נסיבות יוצאות דופן, העשויות להצדיק מתן רשות להבאת ראיות לסתור, מוטל על הטוען לקיומן (ר' בין היתר, ר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד לט(4), ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4) 77, רע"א 863/93 התעשיה האוירית לישראל בע"מ א ואח' נ' רחמים קמחי ואח', פ"ד מז(4) 815).

בענייננו, לא נטען, כי נפל פגם מהותי בהליך בפני ועדת המל"ל, ולא פורטו נסיבות יוצאות דופן, העשויות להצדיק מתן רשות להביא ראיות לסתור. החלטת הועדה ניתנה כאמור בה, לאחר בחינת חוו"ד מומחים בתחומים השונים, כאשר עמדו לפניה, תלונות התובע, ומסמכים רפואיים אשר שיקפו את מצבו. העובדה כי ב"כ הקודם של התובע, נמנע מהגשת ערר על החלטת הועדה, אינה מקימה עילה להתיר הבאת ראיות לסתור.

אמנם בתשובת התובע לתשובת הנתבעים, נטען כי "...הליקויים מהם סובל התובע כיום התגלו אך ורק בשלב מאוחר יותר...", אלא שטענה זו, אשר לא נטענה בבקשה עצמה, לא פורטה גם במסגרת התשובה, ונותרה כטענה כללית וסתמית, שאין לקבלה.

הבקשה נדחית אפוא.

הצדדים יהיו רשאים לטעון לעניין הוצאות הבקשה בסיכומיהם.

התובע יגיש ראיותיו לרבות תצהירי עדויות ראשיות, תוך 30 ימים, והנתבעת תגיש ראיותיה לרבות תצהירי עדויות ראשיות, תוך 30 ימים לאחר מכן. למען הסר ספק - תע"צ, וחוו"ד אקטואריות תוגשנה בתוך התקופות הנקובות. צד שיבצר ממנו להגיש תצהיר של מי מעדיו, יגיש בקשה מנומקת ומפורטת להזמינו, בתוך התקופות האמורות.

נקבע ק.מ לאחר הגשת הראיות, ליום 3.4.13 שעה 11.00.

ניתנה היום, י"ט שבט תשע"ג, 30 ינואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: